כהן נ' פיני קטלן בית אבות בן יהודה בע"מ ואח'

פסק דין

1.תביעת נזקי רכוש בגין תאונת דרכים שארעה ביום 1.3.10.

2.לטענת התובע, נסע ברח' שמשון בחיפה מעט לאחר השעה 21:00. בהיותו בעמידה מוחלטת, הגיח רכב הנתבעת 1 נהוג ע"י הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), פגע ברכבו מאחור והדף את רכבו קדימה באופן שכתוצאה מההדיפה קדימה פגע רכבו ברכב שעמד לפניו מסוג פורד פוקוס (להלן: "הפורד"). בשל הפגיעה מאחור ניזוק רכבו מאחור ומלפנים.

3.לטענת הנתבעים, הנתבע נהג ברכב הרביעי מבין ארבעה רכבים אשר היו מעורבים בתאונת שרשרת ריימת אליה הוא הצטרף לאחר שרכב התובע כבר פגע ברכב שלפניו. הנתבע לא הספיק לבלום, רכבו פגע קלות ברכב התובע מאחור ולא גרם לו לנזק של ממש. עם זאת, הנתבעים מכירים באחריותם לנזקים הנטענים מאחור ומתכחשים רק לאחריות לנזקים הנטענים בחלקו הקדמי של רכב התובע.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. שמעתי גם את עדות אביו של התובע, אשר נכח באולם, ולבקשת נציגת הנתבעת 3 התרתי לה לחקור אותו. עוד שמעתי את נהגת הפורד, אשר הובאה לעדות מטעם התובע ותמכה באופן נחרץ בגרסתו לאופן התרחשות התאונה. כן עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי ותמונות הרכבים.

5.אני דוחה את גרסת התובע בדבר אופן התרחשות התאונה ומקבל את גרסת הנתבע, אשר היתה מהימנה בעיניי, ואשר מתיישבת טוב יותר עם כלל נסיבות התאונה והראיות.

מסקנתי זו מבוססת בראש ובראשונה על התרשמותי הבלתי אמצעית מן העדויות במהלך הדיון. עדות התובע הותירה רושם שלילי ובלתי משכנע. עדות הנתבע לעומת זאת היתה פשוטה וכנה.

בנוסף, אפרט מספר סתירות, פרכות ותהיות העולות מחומר העדויות לגוף העניין.

א.ראשית, לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת שמאי מלאה. מדברי הנתבעים וחקירת אבי התובע עולה כי נציגי הנתבעים אף פנו בעניין זה מספר פעמים בבקשה לקבל את חוות דעת השמאי המלאה ואת תמונות הנזק, כמקובל, על מנת שיוכלו לשלם עבור הנזק במוקד האחורי, אולם לא קיבלו מאומה. לטענת הנתבעים אף נענו בכך שרק על פי צו של בית המשפט יימסר החומר. מכל מקום, רק בפתח הדיון הואילו התובע ואביו למסור לידי הנתבעת עותק מלא, והדבר אומר דרשני.

ב.עותק מלא זה כשלעצמו מעלה תהיות. אף שהשמאי קבע סכום לא מבוטל בגין הנזק האחורי ברכב התובע, הרי שלחוות דעתו – לה צורפו תמונות רבות - לא צורפה באופן תמוה אף לא תמונה אחת של הנזק במוקד האחורי טרם פירוק הפגוש ותחילת העבודה. יצויין כי אבי התובע, שמאי רכב במקצועו, נשאל על כך, ובתשובתו הסכים כי "זה לא בסדר".

ג.בכתב התביעה (סעיף 7) טען התובע כי עצר את רכבו אחרי הפורד שעצר כדי לאפשר יציאת רכב מחניה. דהיינו טען לתאונה בין שלושה רכבים מלבד הרכב שיצא מחניה. בעדותו בדיון דיבר התובע על ארבעה רכבים מלבד הרכב שיצא מהחניה.

ד.התובע לא זכר כלל מאיזה סוג היה הרכב הקדמי ביותר, בו פגע הפורד. גרסה זו לא עולה בקנה אחד עם דבריו כמה דקות מאוחר יותר כי ראה שלא היה לו נזק. גרסה זו גם לא עולה בקנה אחד עם טענה לפיה התובע ראה את הרכב הקדמי ביותר, שהיה לפני הפורד, עוצר, זאת בשל רכב היוצא מהחניה לפניו – טענה בלתי סבירה כשלעצמה כשמדובר בחשיכה.

ה.התובע גם טען כי נהג הרכב הקדמי ביותר יצא מהרכב אך לא הגיע לאזור "שלהם", עניין בלתי סביר כשמדובר בתאונת שרשרת בה דרך כלל מחליפים כל הצדדים פרטים עם כל האחרים, ולעתים קרובות אף מצלמים את הנזקים. התובע לא החליף פרטים עם נהג הרכב הקדמי ביותר. לדבריו לא חשב שזה צריך להיות קשור אליו. גרסת התובע מעלה תמיהה. ברור לחלוטין, ודומני כי גם לתובע, כי אילו היה נהג הרכב הקדמי מחליט לטעון כי נגרם לו נזק, היה עלול לתבוע את הנהגים שמאחוריו. מטעם זה לא רק שהיתה לתובע סיבה לשוחח עם נהג הרכב הקדמי, אלא אף לצלם את החלק האחורי של רכבו, בדיוק כפי שצילם את החלק הקדמי של רכב הנתבע ואת רכבו שלו בסמוך לאחר התאונה.

ו.כשנשאל התובע מה המרחק שהיה בין רכבו לבין הפורד, לכשהיה בעצירה ולפני שנפגע מאחור ע"י הנתבע, השיב כי הוא מעריך בסביבות 10-15 מ'. תשובה זו אינה סבירה כשלעצמה, הן מאחר ודרכן של הבריות לעמוד עם רכבם מאחורי רכב אחר במרחק מצומצם בהרבה והן מאחר שאין זה סביר כי פגיעה בעוצמות המשתקפות בנזקים שבתמונות הדפה את רכבו 10-15 מ' קדימה.

ז.אינני מייחס חשיבות לעדותה של נהגת הפורד. גרסתה לפיה הספיקה לראות מה קורה לפניה, לבלום את רכבה בזמן, ולהביט די זמן במראה על מנת שתוכל לראות את רכב הנתבע פוגע ברכב התובע ורק אז להיפגע מרכב התובע – בלתי סבירה. עדותה היתה עדות של בעלת עניין, אשר ייתכן וסבורה כי היא עלולה בעתיד להיתבע ע"י נהג רכב קדמי יותר, או שמא תוכל לאחר מתן פסק דין בתיק זה לטעון כי על הנתבע לשלם את נזקי רכבה שלה. מכל מקום היא הותירה רושם בלתי מהימן. גרסתה היתה רצופה ב"אי-התאמות" בהשוואה לגרסת התובע. כך, למשל, טענה כי הרכב אשר עצר לפניה לא עשה כן מאחר ולפניו ניסה רכב לצאת מחניה, כטענת התובע, אלא מאחר ומישהו עצר לפניו. כך, למשל, טענה כי התובע עצר מטר מאחוריה בעוד הוא טען כאמור לעצירה במרחק גדול בהרבה. אינני מאמין כי הנזק ברכבה – נזק אחורי וקדמי כאחד, כאשר הנזק האחורי אמור לבטא עוצמה שגרמה לטענתה להדיפתה קדימה לרכב שלפניה – היה כה קל עד שלא טרחה לתקנו או לתבוע בגינו. גם אי הבאת תמונות של הנזק ברכבה, עניין מתבקש בנסיבות, נזקף לחובתה ולחובת התובע.

ח.אינני מייחס חשיבות כלשהי לפתק שכונה בכתב התביעה "תצהיר" עליו חתם לפי הטענה הנתבע והודה באחריותו להדיפת רכב התובע קדימה אל הפורד. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה באלו נסיבות נכתב תוכנו של פתק זה – אשר אין חולק כי נכתב בכתב ידו של התובע – די אם אומר כי אינני מקבל את הטענה כי הנתבע חתם על פתק זה בבחינת הודאה בחבות.

6.לאור כל האמור לעיל, אחייב את הנתבעים לשלם לתובע אך ורק את הסכום אשר נקבע ע"י השמאי כנזק ישיר בגין המוקד האחורי – 2,446 ש"ח. יצויין כי גם סכום זה נראה גבוה מעט יתר על המידה, אולם משלא חלקו עליו הנתבעים ולא זומן השמאי, ייפסק סכום זה לטובת התובע. כמו כן אחייב את הנתבעים בתשלום מחצית משכ"ט השמאי. ירידת הערך הנטענת אינה שייכת למוקד האחורי ולכן לא יחוייבו בה הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 3,032 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה בלבד החל מיום 13.4.10 ועד היום. אין חיוב בריבית שכן הנתבעים היו נכונים מלכתחילה לשלם עבור הנזק מאחור.

לעניין חיוב בהוצאות - מכיוון שהנתבעים לא התכחשו לאחריותם לנזק במוקד האחורי, וההתדיינות נבעה מנסיון התובע להטיל על הנתבעים את האחריות לנזק הקדמי, ומכיוון שנקבע כי התדיינות זו היתה מיותרת שכן אחריות זו רובצת לפתחו שלו, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות המשפט בסכום של 1,500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. למען הסר ספק, הסכומים ניתנים לקיזוז זה מזה.